קטע מתוך הסיפור קדיש לניטשה

 "איוב, במה אתה מאמין?"
"באלוהים." עונה איוב, ומצביע לעבר השומר.
"ניטשה, במה אתה מאמין?"
"באדם, ביכולתו להאמין אמונה אמיתית" עונה ניטשה, ומצביע מעבר לדלת.
"אמונה אמיתית במה?"

"ברעיון שמאחורי הדלת נמצאות התשובות."
"ומה האמונה נותנת לנו?"
"האמונה נותנת לנו את הידיעה שהכל תוכנן מראש" עונה איוב.

"איוב, למה אתה כאן?"

"כי הכל נלקח ממני בעקבות מספר גזרות כלכליות לא צפויות."
"אבל אמרת שהכל תוכנן מראש.."
"וזהו מבחן האלוהים!"
"ומהו המבחן?"
"האם אמשיך להאמין."
"למה שנמשיך להאמין? דרך האמונה הובילה את שנינו חזרה אל הבנק.."
"אני מאמין שיש לכך סיבה, שמעבר לדלת הם יודעים שפעלתי כשורה, ועשיתי הכל לפי הנדרש."

מנהל הבנק יוצא מהדלת, מציג את עצמו בשם אלוהים, וקוטע שיחה שאליה לא הוזמן: "האמונה היא בי, ובהחלטות שלי; וגם כשהדברים נראים לכם אקראיים, הם ברורים בשבילי."

"ממה שואבת האמונה את עוצמתה?" אני שואל.

"ממעשיי, מהתבונה השלמה שאינכם יכולים להבינה" עונה אלוהים.

"מהאימה, מהשיתוק שבהמתנה להחלטתו של אלוהים" עונה ניטשה.
"מהנחמה אשר מקהה את ייסורינו שלכל מה שאירע היתה סיבה" עונה איוב.

"המילים שנתתי לכם קדושות הן, וממנפות הן את מעמקי האמונה" מוסיף בעל הבנק.
"המעשים שנחתו עלי קדושים הם, הם נגזרו מעיקרי האמונה" מוסיף איוב.

"אלוהים, ממה נובעת קדושתן של המילים?" אני שואל.

"החיבור ביניהן הופך את הכתוב לתורה, שמאפשרת לבלתי אפשרי להתרחש, ולאותיות הקטנות להוציא את עוצמת הכח לפועל."
"אז מה מחבר את המילים?"
"האמונה בי" עונה אלוהים.
"המעשים בי" עונה איוב.
"ומה אם נפסיק להאמין בך אלוהים?"
"אז כל מה שקרה לי יהיה חסר מובן, עצוב ונורא" עונה איוב, ותופס את ראשו.

"איוב, איך ידעת שאלה מעשי אלוהים?"
"למעשי האלוהים יש יד נעלמה, ישנו רצף בלתי ניתן להבנה פרט להבנת הידיעה שאלוהים סידר אותו כך" עונה איוב.
"ואולי היתה זו אקראיות?"
"האקראיות היא היד הנעלמה, תוצר אלוהים, אשר בתבונתו אנו מאמינים" עונה איוב.
"ומה אם ישנה עוד יד נעלמה?"
"ישנה אחת וזוהי ידי" פוסק אלוהים.
"אלוהים, איך אתה יודע שאתה האלוהים היחיד?"

"אני הבעלים של השיטה, אני יכול לחתום על זה."

" איוב, מעולם לא התחלת לפקפק בעיקרי השיטה?"
"ברגעים הקשים ביותר עולה אי וודאות לגבי ההמשך, אבל אי הוודאות ותנודותיה הן אותה יד נעלמה והכרחית של האלוהים" עונה איוב ומגניב מבט לבעלי הבנק.

"ואלוהים, כמה גדולה היא היד הנעלמה?"
"היא גדולה ומעשיה נרחבים."
"וכמה גדולה היא חוסר הוודאות?"
"היא עצומה ובלתי ניתנת לתפיסה."
"אבל אתה תופס אותה?"
"אני מייצר אותה."
"איך מייצרים חוסר וודאות?"
"זה הכי פשוט! לוקחים את כל המשתנים ואז מעלימים אחד."

"זה באמת נשמע קל, אבל למה בעצם להעלים משתנים, למה שהדברים לא יהיו ודאיים?"
"האמונה נולדת מחוסר וודאות, אם הכל היה וודאי לא היה צורך באמונה."
"אז מהו המשתנה אשר הוצאת מהמשוואה?"
"את הוודאות עצמה הוצאתי מהמשוואה.."

"אבל למה?"
"כי הוצאת הוודאות מרחיבה עד אין קץ את האקראיות" אלוהים עונה ומתפלא על עצם השאלה.

"אבל למה לייצר אין קץ של אקראיות?"
"כי אז אתם צריכים להאמין שיש יד נעלמה שמסדרת את הדברים."
"אבל אתה היד הנעלמה!"
"ובדיוק בשביל זה ייצרתי את האקראיות.."
"אני לא מבין."
"בלי האקראיות הייתם יודעים הכל ואז לא היה עולה הצורך להאמין."
"כן, נו?"
"ובלי אמונה כיצד אתקיים?!"
"אבל אתה ייצרת את הכל, בודאי שאתה קיים! לשם מה אתה צריך את האמונה?"
"כי האמונה בוראת, ניר! ובזכותה הקיום שלי מתרחב. לאמונה עצמה יש כוחות מאגיים מדבקים" עונה אלוהים וניצוץ בעיניו.

"האמונה היא מאגיה?" אני שואל.
"הדבקות באמונה היא בעצמה המאגיה שמעצימה את האמונה, ומאפשרת לה להתרחב ולגדול.

בה טמון הכוח האלוהי האמיתי שהוא האמונה בי," עונה אלוהים, "כאשר הכאוס שיצרתי בשבילכם אינו מאפשר את קיומו של שום דבר ודאי, האמונה שלכם מחפשת את השלם בתוכו, רק מובילה אתכם לחזק אותה. ככל שהכאוס גדול יותר, אתם נאחזים באמונה חזק יותר, וככל שאתם נאחזים באמונה יותר, הקיום שלי מתרחב יותר" עונה אלוהים.

"אתה הבורא, אבל אתה משתוקק להניע את כוח הבריאה של הדבקות שלנו; אתה בכלל יכול להתקיים בלעדינו? אתה בכלל מאמין בעצמך?"
"אני מאמין באמונה שלכם, שתמשיך לחפש את השלם ואת הוודאי בתוך הכאוס."

"אבל אם אנו שוב ושוב נחסמים על ידי חומה של אי ודאות, למה שנמשיך בדרך האמונה?"

"בגלל התשוקה לזכות בגאולה, ומהרצון להתאחד איתי" עונה אלוהים.

"מהפחד שלא למצוא את אלוהים, מהפחד להאמין שאין גאולה" עונה ניטשה.

"מהבחילה שכל מה שקרה לי היה לחינם" עונה איוב.

"אבל איוב, מה כל זה אומר עלינו? מה זה אומר עליך ועלי?"
"שהאמונה היא הדרך היחידה."
"ומה עם האקראיות?"
"הכרחיותה של האקראיות היא בדיוק הדבר בו אמשיך להאמין. האקראיות לא טועה והיא לא רעה, ומשום כך כל מה שקרה לי הוא בבחינת גורל אלוהי שסדר מתחילתו ועד סופו. ככל שאנו נאחזים באמונה יותר, קיומו של אלוהים מתרחב, הוא מתפשט, הוא מתחזק. אני, איוב, שותף ליצירת ממלכת האלוהים."

"אבל אם לאקראיות יש סדר והיגיון נסתר אז אפשר היה לתכנן את הדברים אחרת."

"וזו היא בדיוק האמונה" מתחיל לענות איוב.

"זו היא בדיוק האמונה!" ממשיך אלוהים, "גם כשהדברים נראים אקראיים עבורכם הם ברורים בשבילי, באמיתותם הנצחית אין ספק."
"אבל אלה הם רק דיבורים מתים" אומר ניטשה. "אנו חיים עכשיו, והנצח אינו קיים עבורנו. זוהי השאיפה שלנו לשלמות, שמנסה לכפות סדר על הכל, ובכך אנו חוטאים לאמת."

"אז מהי האמת ניטשה?"

"המנגינה של המילים, הפואטיקה של הרוח, הריתמיקה של הנפש, זהו הכישוף של האמונה. התשוקה לקחת את אקראיות הקיום וליצור ממנה ריתמוס עצום מימדים המחבר את האדם ואת העולם, וגורם להם להרגיש האחד את השני לרגע דק של שריפה. ואז להמשיך הלאה לנסות ליצור את הסיפור הבא" עונה ניטשה.

"אבל ניטשה, השריפה הזו לוקחת את כולנו איתה."

"אבל היא עדיין לא לקחה את אלוהים."

"אבל ניטשה, אלוהים מת."

"אך אחרי שאלוהים מת, הוא נולד מחדש, והסיפורים הגדולים נולדים כל פעם מחדש, וכל פעם מחדש אנו נאלצים להקריב את חיינו כדי לאפשר את קיומם."

"לא, אלוהים אינו מת!" מתפרץ איוב. "אני מחכה לקחת ממנו הלוואה כדי שלא יפנו אותי מהדירה. הוא חייב להמשיך לחיות. הוא יחיה והכל יהיה בסדר."
"איוב, הכאוס שאלוהים מייצר מוביל אותך לשוב כל הזמן ולדרוש את חסותו שלא מאפשרת לך לעולם להתנתק ממנו.." קורא ניטשה. "איוב, אינך מאמין באלוהים, אתה מאמין במלכודת שהוא יצר לך! אם אלוהים הוא הכאוס, ואתה מבקש לפתור את הכאוס, אתה מבקש להשתחרר מאלוהים."

"לא, רצף האקראיות הוביל אותי לכאן, ואלוהים הוא היחיד שיכול להוציא אותי מזה."

"איוב, אלה הם דברי כפירה."

"לא ניטשה, אלה הם דברי אמונה."

הרב שעומד מאחורי בתור מתערב ודורש: "אדם בעולם שוכח את אלוהיו! הוא שוכח את קיומו של זה אשר אפשר הכל, ושכחה ענקית מקיפה אותו עד אשר הוא חושב שלחיים אין טעם! היצירה הגדולה שלו היא יצירת השכחה של החיים הקדושים. השקט של השכחה מושך אותו למטה והופך לבסוף לדממה עגומה... אבל אלוהים קיים! ורגש גדול אפשרי! אלוהים יכול לעטוף אותכם באהבתו ולתת לכם את אושרכם!"

מתקרב ניטשה ושואל: "ומאין הביטחון? מהיכן הידיעה?"

עונה הרב : "הידיעה היא מאלוהים" ומושיט ידו אל השמיים "ברֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ."

מוסיף ניטשה: "ברֵאשִׁית הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם ואז אלוהים החליט לעשות סדר לדברים, לנקות את הכאוס, ולגדר את התהומות."

והרב צועק: "נכון, אלוהים הוא זה שעשה סדר, הוא זה שיצר את הבריאה!"
וניטשה צוחק.
"קיומו של אלוהים אף פעם לא הוכח" אני פולט מתוך חרדה שמתגברת ככל שתורי קרב.
"קיומו הוכח מתוך הרגש שחווים בעלי האמונה" הרב עונה לי מתוך דבקות גדולה הנורית מתוך עיניו.
"הדבר היחיד שרגש דתי הוכיח מעולם, הוא שבני אדם מסוגלים לחוש רגשות עמוקים של יראה והשפלה, ואת זאת מעניקים גם רשויות המדינה ומוסדות הכלכלה." מבטי נודד אל דלתו הסגורה של המנהל אשר חזר בינתיים למשרדו.
במבט סולח המופנה לעברי הרב מוסיף: "רק המאמין יכיר את הרגש שעליו אני מדבר; את שלוות הביטחון, חדוות השלמות, ונחת הידיעה."
"אבל אתה לא יכול לדעת את אלוהים, אתה רק יכול להאמין בו, ולכן תחושת השלמות והבטחון שלך אינה מבוססת כלל."

"אמונה היא בסיס יציב הרבה יותר מידיעה; ידיעה תמיד מתקיימת תחת חרב ההפרכה. הידיעה מובילה אותך לייאוש מעוולות העולם, היא זו שבדיוק מובילה אותך למחשבה שהעולם בלתי ניתן לתיקון, ולתחושה של אוזלת יד. רק עם הקפיצה מידיעה אל אמונה אתה מקבל כח ושלווה לפעול בעולם למרות כל כזביו מפני שאתה חש הגנה והשגחה נצחיות ובלתי משתנות."
"לא. כדי לתקן את העולם צריך להשתחרר מן ההשגחה הנצחית, מהכפייה והשררה אל עבר החירות. כשאתה מכפיף את חייך לאמונה שיש משהו שהוא גדול יותר מהקיום, אתה מקטין את האנושיות שבך; אתה מצמצם את האנושיות נקודה. כאשר אתה בטוח בצדקת האמונה שלך, ומאמין שהאנושיות כפופה לאמונה זו, האמונה שלך מצדיקה את גזל החירות של האחרים, ושלך עצמך. חיים מוגנים כאלה הינם כלא."
"חיי הם של אלוהים, ומעשיי הם לו מפני שהחיים ללא אלוהים - כשאינך חש את גדולתו מקיפה אותך ומגוננת – הם כישלון הקיום לממש את דרגתו הנעלה ביותר. זה לא כלא, יחסי אלו עם אלוהים הם יחסי אהבה; זו היא אהבה שלי לאלוהים, אהבה טוטאלית ומחייבת, ואני חש זאת מתוך תוכי."

"אך אהבה אינה יחסי תלות ושליטה אלא רגש חופשי של חירות ותשוקה. יחסי סאדו-מאזו אלה עם אלוהים אינם לרוחי."
"אך האמונה עצמה היא תשוקה שאינה נעצרת אף פעם."

"תשוקה למה?"
"לגאולת הנפש. להכרה של אלוהים בי, להתאחדות שלי איתו. ואתה ניר, מהי התשוקה שלך?"

"התשוקה שלי היא שתנועת התשוקה לא תעצר באמונה טוטלית ומכפיפה. אני מאמין שאהבה אינה דורשת שליטה, ושבית אינו דורש להיות כלא."

"ועדיין זרמי התשוקה שלך נעים באותו מעגל שבו אני חי, מפני שאתה חש את תשוקותיך כקדושות, כפי שאני חש את קדושתו מקיפת הכל של אלוהים."

"נכון, תחושת הקדושה קיימת; אך היא לא מוכיחה את קיומו של האלוהים.."

ניטשה מתפרץ: "הבריאה היתה קיימת עוד לפני הסדר, התוהו היה שם קודם! החיים התחילו מתוהו, החיים הם ההתרגשות מהתהומות שלפנינו, ואלוהים הוא זה שגרם לשכחה הגדולה של ההתפרצות הגעשית של הנפש. איך אתה מצפה להרגיש את המגע האינטימי של החיים כשיש אלוהים המונע ממך את התוהו שממנו החיים מתחילים?"
והרב עונה: "התהומות הן לא החיים. החיים הם הרגש הגדול שאלוהים עוטף אותנו בתוכו."
וניטשה שואל: "והרגש הגדול מהו?"

והרב שואל: "ומהו בכלל רגש תהומי?"

ואני שואל: "האם לחדר יש יציאה כי מתחיל להיות כאן מחניק.."

והרב עונה שאין, וניטשה עונה שיש.

ואני שואל: "אבל איפה היציאה?"

וניטשה עונה: "כדי לצאת אתה צריך להתעורר."

והרב עונה: "כדי להתעורר אתה צריך להישאר איתי."

להמשך קריאת הסיפור וסיפורים נוספים ניתן לרכוש את הספר בגרסה מודפסת או בגרסת אלקטרונית מותאמת לקינדל, קורא ספרים אלקטרוני, טאבלט או סמארטפון.
(ואם הגעת עד לכאן גם לייק או שייר יהיה נחמד...)